גז"ד הכולל 6.5 שנות מאסר לתושב אשדוד בגין ניסיון לרצוח את בתו בת ה-14

ניתן לפרסם את גזר הדין, עם זאת אין לפרסם את שם המתלוננת או את שם הנאשם וכל פרט אחר שיש בו כדי לזהותם.

השופטת י' רז-לוי

ההליך

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות, בהכרעת דין מיום 20.2.2014 בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום – עבירה של ניסיון רצח לפי סעיף 305 (1) לחוק העונשין התשל"ז -1977 (להלן: "החוק").

כעולה מכתב האישום וכמפורט בהכרעת הדין, הנאשם עוד קודם ליום 30.8.12, היה בדיכאון וחשב על כך שימית את המתלוננת, בתו, את אשתו ואף תכנן להתאבד. באותו בוקר – ב-30.8.12, הנאשם העיר את המתלוננת על מנת שתתארגן ותלך לבית הספר. המתלוננת ככל הנראה התמהמה לקום, ובהמשך כשנכנס לחדרה ואמר לה שצריך ללכת, היא השיבה בטון כעוס שהיא יודעת, מה שעצבן את הנאשם. בשלב זה הנאשם לפת את צווארה בשתי ידיו, חנק אותה, ובעוד היא מנסה להודפו ולחייג לאמה בטלפון הסלולרי ומבקשת ממנו שיפסיק. הנאשם השכיב את המתלוננת על המיטה והמשיך לחנוק אותה בידיו, עד שהפסיקה להיאבק ואז הוציא חגורה מן המכנסיים שלבשה, כרך אותה סביב צווארה וחנק אותה באמצעותה. כתוצאה מהחניקה פניה של המתלוננת הכחילו והיא איבדה את הכרתה. הנאשם שראה כי היא מחוסרת הכרה וסבר שהיא מתה, חדל מלחנוק אותה. אז יצא מן הבית ושאל את השכנים מהו מספר הטלפון של המשטרה והזעיק את המשטרה תוך שדיווח כי כמעט הרג את בתו ואף חזר וביקש בשיחה כי השוטרים יגיעו במהירות לביתו.

הנאשם לא כפר בכך שחנק את בתו ובהשתלשלות האירועים, כפי שתוארה בכתב האישום, פרט לכך, שטען שהוא זכאי לפטור עקב חרטה, שכן הפסיק את מעשיו ואף הזמין משטרה ואמבולנס. עוד טען הנאשם, וזאת על רקע האמור בחוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה מטעמו, כי יש מקום לפטור אותו מאחריות פלילית למעשיו, שכן, עובר לאירוע נשוא כתב האישום, סבל מדיכאון קשה, לא היה מסוגל לאכול ולישון, הזניח את עצמו ולאור מצבו הנפשי לא היה מודע למעשה למעשיו, שכן הדבר היה ממש כמו בתוך חלום, כאשר הנאשם ציין כי לא הבין איך הדברים קרו.

בהכרעת הדין דחינו את טענת הנאשם בדבר תחולתו של סייג אי שפיות הדעת, שכן מצאנו שלא היתה אינדיקציה למצב פסיכוטי בעת ביצוע המעשים ואף לא בעברו של הנאשם. עם זאת ציינו כי הן מעדויות המתלוננת ואמה במשטרה, והן מתיעוד רפואי שהיה קיים בתיק, עלה כי לא הייתה מחלוקת שהנאשם היה בדיכאון עובר לאירוע וכי הנאשם סבל ממצב דכאוני וממצב נפשי ירוד, הן בתקופות מסוימות לאורך השנים והן בתקופה שקדמה לאירועים מושא כתב האישום וכי ככל הנראה הייתה לו הפרעת הסתגלות.

עוד ציינו בהכרעת הדין, כי אין מחלוקת ש"אותו דיכאון בא לידי ביטוי במצב רוח ירוד מאד, חרדה, מחשבות מוות, ירידה כללית בתפקוד, מחשבות אובדניות עם תכנים קונקרטיים ואף סיכון להתנהגות אובדנית; תחושות של אשמה כלפי עצמו; ומחשבות התואמות למצבי דחק או תסמינים דיסוציאטיבים חמורים" (ראה פסקה 26 להכרעת הדין).

באשר לטענת הפטור עקב חרטה, אף טענה זו נדחתה על ידנו משמצאנו כי אף בהינתן העובדה כי הנאשם הזמין את המשטרה והן את מד"א מיד לאחר שביצע את מעשה החנק של בתו, הרי כאשר ממכלול הראיות, עולה כי הנאשם הפסיק לחנוק את המתלוננת רק לאחר שאבדה את הכרתה והוא ר סבר כי היא מתה, ומכאן אותה חרטה באה למעשה לאחר שהושלמה עבירת ניסיון הרצח.

לאחר הרשעת הנאשם, עתר בא כוחו להגשת תסקיר בעניינו, אשר יפרט את נסיבותיו האישיות, הייחודיות ובשים לב לעובדה, שמדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, ולאחר קבלת התסקיר, נשמעו טיעוני הצדדים לעונש.